מדיטציות על מהפיכה בכתיבה

מדיטציות על מהפיכה – בלוג כתיבה יוצרת, הגיגים על מהות החיים, מיומנה של מתבגרת

חלופת זמן

חלופת זמן

"חלופת זמן". היא אמרה לי. "תשימי לב, במיוחד כשאת עוצמת את העיניים".

הדירה המעופשת של שתינו כבר מעלה אבק. שמתי לב לזה היום כשהדלקתי את הטלוויזיה, שלא פעלה כי שכחתי לשלם חשבונות, שוב. דפקתי על המרקע, כהרגלי, והיד שלי נתמלאה אבק.

אמרתי לך, אין שום סיכוי שאני אזכור לעשות משהו בזמן.

צ'ארטי ברחה, לא ראיתי אותה כבר שבוע ומשהו. אתמול הבנתי שעצוב לי בלעדיה, אז יצאתי לחפש אותה, ובדיוק ירד גשם. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שפשוט שנאתי את הגשם, לא כי לא יכלתי לראות דבר ובטח שלא בגלל שהתרטבתי ורעדתי מקור. לא.  זה היה משהו אחר, כאילו משהו חסר לי בגשם הזה, אז חזרתי הביתה כי בין כה וכה היה לי חשק נוראי להקיא, וידעתי שאני לא אמצא אותה. בכלל לא הבנתי למה יצאתי לחפש את הכלבה הארורה הזאתי, שתברח. מי צריך אותה.

שבוע אחרי ניפגשתי איתו, כמו שהבטחתי לך. דיברנו שעות באיזה בית קפה עלוב שהוא מצא ליד הים, בטח המקום היחיד שהוא יכל לשלם עליו, האידיוט. הוא הסביר לי משהו שקשור בתאוריה שלו לגבי חדי קרן, הוא איבד אותי כבר בהתחלה, כשהוא אמר שחדי קרן מעדיפים את הטבע על פני איזורים סגורים. כאילו שלא ידעתי את זה.

מזל שג'ן ג'ן התקשרה באמצע, העמדתי פנים שאני חייבת ללכת. ברגע שיצאתי משם, קלטתי שהוא שיקר לי, אחרת איך אפשר להסביר את החד קרן שמצאתי בדירה?

ג'ן ג'ן אמרה שהפעם היא החליטה, ודי. זה סופי. היא אמרה שהיא לא חוזרת לאשפוז.

"אז תתחילי לאכול כמו בן- אדם נורמלי?".

"אני לא יודעת, מה שבטוח זה שאני אעשה הכל כדי לא לחזור לשם".

יומיים אחרי היא הייתה אצלי, ישנה בצד שלך עם יותר מדי אלכוהול. שמעתי אותה מקיאה כל הלילה. בבוקר היא הסתלקה ושכחה כדורי שינה. לא טרחתי לשאול אפילו, ממילא זה לא ישנה כלום.

חשבתי על לנקות את הדירה, לפחות להעיף את כל הניירת שיש ליד המיטה. מצאתי כמה מכתבים ישנים כאלה, מהסוג הזה שמוצאים בסדרות טלוויזיה, כשעומדים לגלות שהחיים שלך זה שקר אחד גדול ואתה מאומץ או שיט בסגנון. בדיוק בגלל זה, בחרתי שלא פתוח אותם, הם שוכבים ליד התנור הטיפשי שכל כך התעקשת לקנות, זה שאני אפילו לא יודעת להדליק.

מאוחר יותר, הוא דפק בדלת, הייתי בשוק שהוא עדיין זוכר את הכתובת.

"אז? לא רואים אותך בכלל. כולם מתגעגים".

חרחרתי בבוז, רציתי לצרוח עליו שזה שטויות, כי ממילא לא נשאר אף אחד. אבל אני לא רוצה צרות עם השכנים, הם כל כך התעצבנו כשהיו בעיות בצנרת והייתה הצפה.

"נו? תתני לי להיכנס?".

כן בטח. "מבולגן פה".

"אני רק אשתה קפה ואלך".

"נגמר הקפה, לא עשיתי קניות כבר שבועיים". אלוהים, הוא עקשן.

"זין נגמר הקפה, מכיר אותך. זה הדבר היחיד שאת בכלל מכניסה לפה, מפגרת". הוא התחיל לצעוק ולנופף בידיים שלו לכל עבר, ואז נכנס בכוח, לא ניסתי לעצור אותו יותר מדי. בין כה וכה זה חסר טעם.

מלמלתי בשקט, שהוא בכלל לא התגבר על ההתפרצויות שלו ונשאר אותו חרא שהוא היה. אני חושבת שהוא שמע את זה, כי הוא נהיה רק יותר ויותר אגרסיבי.

שכבתי על המיטה, אפילו לא טרחתי לזוז.

כשהוא הלך זרקתי את עצמי למקלחת, נרדמתי על הרצפה, כשהמיים הרותחים שוטפים ממני את כל הזיהום שהוא משאיר אחריו.

התעוררתי רק כשג'ן ג'ן ניכנסה, "נרדמת במקלחת, מטומטמת". היא זרקה לעברי והכינה לעצמה קפה.

"שמתי לב, אז, מה חדש?".

"נפרדנו. הוא זרק אותי".

"אאוצ'". לא עלה בדעתי על מי היא מדברת בכלל, אבל את ג'ן ג'ן אף פעם לא זרקו, היא הייתה יפה מדי ומקולקלת מדי בשביל שיזרקו אותה.

"טוב, לא נורא. ממילא הוא היה עלוב ופתטי". היא הדליקה סיגריה.

"את…אמ, שכחת את הכדורים שלך, אני חושבת". נזכרתי בכדורי השינה המזורגגים שהיא נוטלת, תהיתי איך יכול להיות שהיא לא באה מוקדם יותר כדי לקחת אותם.

"זין. אנ'לא לוקחת כלום, קראתי שזה חרא".

"שיהיה במזל". סיננתי לעברה. "אז של מי הכדורים?".

הסלולרי שלה צלצל, “wish you were here”. היא כיבתה את הסיגריה, הפריחה נשיקה קטנה ויצאה החוצה, לי נותר הזמזום של פינק פלויד בראש.

היה לי קר בעצמות, החלטתי לנסות שוב להדליק את התנור שלך. לחצתי על ארבעת הכפתורים כמה פעמים, ואז על שניים מהם ביחד, כשזה לא עבד, בעטתי בו.  והיה לי כל כך קר, אלוהים. כל כך קר. רצתי למיטה והתכסתי.

היו לי פלאשבקים נוראיים במשך שעות ארוכות על הפעם השלישית שג'ן ג'ן ניסתה להתאבד, וכמו כל דבר אחר בחיים שלה, גם זה לא הלך.

נזכרתי איך רצתי לבית החולים כמו מטורפת. בעצם בכלל לא רצתי. נסעתי איתך, ואת היית שלווה כל כך עד שרציתי לתקוע בך סכין.

אחרי שאמרו לי שהיא תהיה בסדר יצאתי החוצה. היה גשם כל כך חזק, שכאב לי בכל הגוף. הדמעות שלי התרבבו בגשם. הקור כאב לי. הכל היה בכאוס כזה ורק את שתקת.  כמו בסדנת תרפיה מדיטציה. פתאום קלטתי, כשהבטתי בחלל הריק של הצד השני במיטה. זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותך.

"כשתביני שהכל השתנה לך בין האצבעות, שהכל התפורר בלי שאפילו הספקת להבין מה קורה, תדעי שעברת חלופת זמן. הכל מתחלף במה שכבר קיים, רק קצת פחות טוב".

התרומתתי מהכר הרטוב, הבטתי על לא-כלום. פתאום זה הכה בי, אני עוברת חלופת זמן.

שמעתי משהו מתחכך בדלת. זאת צ'ארטי, היא חזרה.

*

בואו לקרוא עוד על מדיטציות מהפיכה ושאר עניני היום בבלוג שלי – https://meditationrevoloution.wordpress.com/

פרסום שיווק קידום אתרים מטפלים סדנאות

כמוכן על מיטב הטיפים הדרכות והמלצות עבור ניקוי רעלים פשוט קצר וביתי – צום מיצים בבית

תגובה אחת

    טרקבאקים

    1. סיפור ים – צבא המוות וצבא האהבה | meditationrevoloution

    כתיבת תגובה